<h1>ראבי"ה סימן פ"ו</h1>
<h2>דף כט:</h2>
והיוצא לדרך מתפלל תפלת הדרך יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתוליכני לשלום ותצעידני לשלום ותסמכני לשלום ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך ותתנני לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי ותחזירני לביתי לשלום בא"י שומע תפלה, ואם ירצה יוסיף כפי הענין ויכלול באמצע ברכה, כגון אם עובר בים יאמר ותצילנו ממים רעים והזידונים, וכגון אם הולך במקום מדבריות ויערים וירא מגדודי חיות ולסטים יתפלל כפי הענין. ולא חשו חכמים להאריך במקום סכנה לפתוח בברוך ודיו בחתימה. אמר אביי לעולם נישתף אדם בהדי ציבורא, פי' לאומרה בלשון רבים. אימת מצלי לה אמר רב חסדא משעה שהתחיל בדרך ועד כמה עד פרסה. יש מפרשים דוקא כשרוצה לילך מביתו לכל הפחות [פרסה, ויש מפרשים] עד פרסה יש תקנה לחזור ולהתפלל אבל מכי עבר פרסה לא שנא בספינה ולא שנא ביבשה הוי מעוות שלא יוכל לתקן. היכי מצלי לה ר' חסדא אמר מעומד רב ששת אמר במהלך. והיכי דאפשר עבדינן כרב חסדא. מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה הביננו בעי תלתא קמייתא ותלתא בתרייתא ומעומד וכי מטי ליישוב לא בעי לצלויי, תפלה קצרה במהלך ולא בעי תלתא קמייתא ותלתא בתרייתא וכי מטי ליישוב בעי למיהדר ולצלויי. שמע מינה דסתמא דתלמודא סבר במהלך כרב ששת ושמע מינה דוקא מדוחק אמרו חכמים להתפלל כל אלו.
